הילד אוכל ירקות (או שלא)

מאת: נירה אולנד, דיאטנית קלינית

אחד המאבקים העיקשים בחינוך ילדינו  מתרחש סביב הצלחת  - האם הילד אוכל בריא, או שמעדיף את שלל הפיתויים הצבעוניים, עתירי השומן , הסוכר והתוספים המלאכותיים שהעולם מציב בפניו. מאמצי ההורים לגרום לילדים לאכול אוכל בריא – לעתים קרובות מביאים לתסכול ומפח נפש. המאבק השכיח ביותר ניטש סביב סוגיית הירקות.

להלן כמה נקודות למחשבה שיעזרו, בתוספת זמן וסבלנות, לקדם את האכילה של ילדיכם לכיוון בריא יותר:

1. מה עם ההורים? הילד הוא דמות מראה שלנו– גם של הצדדים הפחות מחמיאים בנו. כשההורים אוכלים אוכל בריא, מגוון, ועשיר בירקות – הילד קולט ומפנים. גם אם כרגע הוא עסוק במאבקי כוח סביב האוכל ולכן עושה ההיפך – המסר הופנם ויצא לאור בשנים הבאות.  כשההורים מתייחסים לאכילת ירקות כאל עונש הכרחי - קשה לצפות מהילד שיתלהב. אז קודם כל בדקו את עצמכם.

2. בלי הכללות: לעתים קרובות הורים מתבטאים בהכללה: "הוא לא נוגע בירקות". כשנכנסים קצת לעובי הקורה מסתבר שהילד למשל  אוהב פלפלים אדומים, אך שונא חסה ומלפפון. ההתבטאות בהכללה היא נבואה שמגשימה את עצמה, הילד לוקח על עצמו את התווית ומשתדל להגשים אותה. לכן הימנעו מהמילה "ירקות" או "פחמימות"- דברו במאכלים ספציפיים, למשל: הילד אוכל פלפלים, גזר ופטריות. גם התחושה שלכם תשתפר.

3. בלי פרסים, בלי עונשים: אוכל אינו פרס, ואינו עונש. משפט כמו "אם תאכל את התרד תקבל גלידה לקינוח": המסר הוא שהקינוח הוא פרס נפלא, והירקות הם עונש.  המסר הנכון הוא (בהתנהגות, ולא במלים): התרד טעים מאד, ובריא, כדאי לאכול אותו. אבא ואמא אוכלים אותו בשמחה.  ואם לילד לא מתחשק- לא צריך. בלי עונשים, פרסים ואיומים.  באותה מידה לעולם לא להציע ממתק  (סוכריה, גלידה) כפרס, כי אז אנו הופכים אותם למשאת נפש. כפרס אפשר לתת מדבקות, בלון, וכד'.

4. הפסקת אש: כשדוחפים מישהו - הוא דוחף בחזרה. הארוחה היא זירת קרבות ותיקה, בה לעתים קרובות  אמא (או אבא) משדלים, מתחננים, מאיימים, מבקשים, מתעצבנים, צועקים – והילד בעמדת כוח, מסרב שוב ושוב, ומנצח בסוף. כדאי להגיע להפסקת אש. לא לאיים, לא לשדל. אף ילד לא מת מרעב מרצון (אלא אם הוא בעל הפרעת אכילה). אם לא יאכל הפעם- יאכל יותר מחר. כשהארוחה תפסיק להיות מלחמה, והילד יפסיק להרוויח ניצחונות על ההורים – הוא יהיה פנוי לעסוק באכילה לשם אכילה. יכול לקחת מספר ימים עד שהילד יפנים שאתם באמת לא נלחמים איתו יותר על האוכל, וזה דורש מכם החלטה אמיתית, איפוק וסבלנות.

5. הצגת מזונות חדשים: לעתים קרובות אנו מכינים ומגישים מה שהילד אוהב לאכול. בכך אנו מנציחים את המצב – הוא לא מכיר מזונות חדשים וירקות חדשים, ולכן גם לא ילמד לאהוב אותם. אצל רוב הילדים נדרשת היכרות של מספר פעמים (אפילו עד עשר פעמים) עד שהילד יאות לאכול מזון חדש (ואם משדלים - יותר פעמים). בארוחות משפחתיות עדיף להכין גם מזונות שאתם אוהבים לאכול, שהילד לא מכיר או לא אוהב. אל תציעו לו בכלל – זה אוכל של "גדולים" . בד"כ סקרנותו תתעורר במוקדם או במאוחר.

6. שתפו בהכנה: שיתוף הילד בהכנה מקרב אותו לאוכל, ואכילתו ביחד לאחר מכן גורמת לו גאווה ותחושת הישג. ילדים יכולים (בהשגחה צמודה) לקלף גזר בקולפן, לחתוך מלפפון, לגרר על פומפייה, לערבב בקערה ועוד.  אפשר להכין עם חברים פיצות ביתיות עם מגוון לא שגרתי של תוספות (למשל פלחי ארטישוק, טבעות בצל, זיתים שלמים מגולענים, רצועות פלפל, פרוסות דקות של קישוא, עלי תרד, פרחי ברוקולי קטנים).

7. למידה מחברים: לעתים קרובות ילדים מתלהבים דווקא ממזונות שטעמו בבתים של חברים. האכילה בצוותא עם חברים מקדמת מאד גיוון באכילה. עודדו את הילדים לאכול ביחד ארוחות ערב בבתים אחרים, וחברים יתארחו ויאכלו אצלכם. נסו להציע , בנוסף למנות מוכרות ואהובות, ירקות חתוכים, סלט ירקות, או תבשיל כלשהו- יתכן שבשל החברותא תיתקלו בהתלהבות לא צפויה.

התכנים המופיעים בדף זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד, לא ניתנו על ידי מוסד רפואי, אינם מהווים חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.